<h1>ראבי"ה סימן תע"ג</h1>
<h2>דף לט.</h2>
אלו ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין בתמכא ובחרחבינא ובמרור ויוצאין בהן בין לחים בין יבשין אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין לכזית. ויוצאין בקלח שלהן, אבל לא בשורש. קלח [הוא] שנקרא שְטֵינְגהל. אחרים אומרים ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין, אמר רב הונא הלכה כאחרים. חזרת ליטיגא בלע"ז, עולשין קרישפול"א, [תמכא מרוביי"א], חרחבינא אינבא דדיקלא, מרור מררייתא אמירפול בלע"ז, ובלשון אשכנז ווירמוט"א. אמר רבי הושעיא מצוה בחזרת, שהוא חסא, אמר רבא מאי חסא דחס רחמנא עילוון. ועוד [זכר ל]מצרים שנמשלו לחזרת שתחילתו רך וסופו קשה. וכי היכי דחזרת שנישנית במשנה תחלה מהדרין עליה תחלה לכולן, היכא נמי שלא שכיח חזרת מהדרין תחלה אעולשין, שכל הקודם במשנה קודם למרור. [ע"ב] ויוצאין בהן ובקלח שלהן בין לחים בין יבשים דברי ר' רבי מאיר אומר לחין יוצאין בהם יבשין אין יוצאין בהם וחכמים אומרים [בין לחין בין יבשין יוצאין בהן], אקלח קיימי. והילכתא כחכמים. ושוים שיוצאין בהם כמושין. גרסינן בפרק בתרא [ק"כ ע"א] אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא מרור דרבנן. והכי הילכתא, דהא תניא כוותיה. ובירושלמי [פ"ב ה"ה] פריך הרי חזרת מתוק, פירוש אמאי מהדרין עליה והלא יש ירק מר ממנו, ומשני כל עצמו של חזרת מפני שנמשלו [לו ה]מצרים, כדלעיל.
